לאחרונה התפרסמה פסיקת בית המשפט העליון בערעור (ע"א 8762/20 עצמון נ' אסם ואח') אשר במסגרתה נדחתה בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה מחיר המניה ששולם לבעלי המניות מן הציבור בגין החזקותיהם בחברת אסם השקעות בע"מ, במסגרת עסקת מיזוג מסוג משולש הופכי שבה רכשה קבוצת נסטלה, בעלת השליטה באסם, את החזקות הציבור באסם, ואסם הפכה מחברה ציבורית לחברה פרטית. המערערת בהליך טענה, כי התמורה ששולמה לבעלי המניות מהציבור אינה הוגנת, ועתרה לפיצוי בהיקף של 400 מיליון ש"ח בגין הנזק שנגרם להם.
בפסיקתו סוקר בית המשפט העליון את היקף הביקורת השיפוטית בעסקת מיזוג, בהיותה עסקת בעלי עניין הנגועה באופן אינטהרטי ומובהק בניגוד עניינים, מתוך תפיסה שעסקאות מסוג זה עשויות להיטיב עם החברה ואף עם בעלי מניות המיעוט – אם יבוצעו בתנאים הוגנים. במסגרת פסיקתו, בוחן בית המשפט את השאלות העקרוניות הבאות מתוך מטרה להציג הלכה ברורה בנושא: (א) מה צריכה להיות טיבה של הביקורת השיפוטית על עסקת בעלי עניין שזכתה לאישורים הנדרשים בחוק החברות, ובפרט כאשר מדובר בעסקה שבה רוכש בעל השליטה בחברה את מניות הציבור ומביא להפיכתה מחברה ציבורית לחברה פרטית; (ב) על מי מוטל נטל ההוכחה בעניין זה.
השותפים שרון ורקר-שגיא ויאיר שילוני בעדכון לקוחות על היקף הביקורת השיפוטית שיש להפעיל על עבודת ועדה מיוחדת שנועדה לרפא ניגוד עניינים בעסקאות בעלי עניין בישראל.
