כשכותב יוסי גמזו לאהובתו ירושלים, הוא חורז: "אהובתי, אבני הכותל החמות / משננות אחרי אלפי פתקים של צער / את מעופן של היונים על החומות, עם המחר המתהלך בך צעד צעד". לרוב ישארו "פתקי הצער" הנטמנים בין אבני הכותל חסויים מעיניו של הצבור; אך יש פתקים שחשיפתם שווה מיליונים. באוקטובר 1922 נקלע אלברט איינשטיין למלון אימפריאל בטוקיו. חלף הענקת טיפ לשליח שהגיע לחדרו, העניק לו איינשטיין שני פתקים בגרמנית. על האחד כתב "חיים רגועים וצנועים מביאים יותר אושר" ועל השני כתב "כשיש רצון, יש דרך". 95 שנים מאוחר יותר, באוקטובר 2017, נמכרו הפתקים במכירה פומבית של בית המכירות "ווינרס" ב-1.3 מיליון דולר.
גם שופטים רושמים פתקים. במערכת המיחשוב של בתי המשפט יכול שופט לערוך ולפרסם את פסקי הדין או את החלטותיו בשני אופנים: ה-I כמסמך עצמאי שמחבר השופט; וה-II כ"החלטה בפתקית" אותה עורך השופט על גבי כתבי הטענות המוגשים לו, משל הדביק עליהם פתק ועליו רשם את החלטתו.
עד לאחרונה סברה מערכת בתי המשפט שכמוה ככותל הדמעות, ולכן רק החלטות שנערכו כמסמכים פורסמו ברבים, אך החלטות שניתנו "בפתקים" נותרו באופן גורף חסויים מעיני הציבור. שינוי מרענן מפי הלשכה המשפטית של מערכת בתי המשפט בישר שעניין פרסום "הפתקיות" נדון מחדש; ומעתה כברירת מחדל יפורסמו לציבור ההחלטות כולן, גם אלו שנערכו כ"החלטות בפתקית". כך, זולת הליכים המתנהלים בדלתיים סגורות.
כלומר בערעורי מס, המתנהלים כידוע בדלתיים סגורות, מה שהיה הוא שיהיה. "החלטות בפתקית" שניתנו במסגרת הליכים כנגד רשות המסים יהיו חשופות לצדדים להליך בלבד.
מצב דברים זה מקבע אי-סימטריה קשה שבה רשות המסים (באמצעות הפרקליטות) נחשפת למגוון רחב של החלטות דיוניות ומהותיות שיש בהן כדי להשפיע על צבור הנישומים כולו. כל אימת שתתעורר סוגיה שכבר נדונה והוכרעה ב"פתקית" – ברצותה של הפרקליטות היא תחשוף את התקדים המסייע לרשות המסים, וברצותה תחריש את החלטתו של שופט אחר שכבר נדרש לסוגיה ופסק לטובתו של נישום אחר. העצמת כוחה של רשות המסים והנצחת פערי המידע בקשר להחלטות שיפוטיות, בניגוד לכל דין, תמוהה ומקוממת.
הידע עצמו הוא כוח ("ipsa scientia potestas est") כתב פרנסיס בייקון ב"הרהורים של קדושה" כבר ב-1597. מאכזב שבשנת 2020 מערכת בתי המשפט תמשיך להעניק ממנו רק לפקידי השומה ולא לציבור האזרחים.
אין באמור לעיל כדי להחליף ייעוץ משפטי מלא וספציפי.
הדברים האמורים נכונים למועד פרסומם.
