כידוע תקנות סדרי הדין בערעורי מס מאפשרות לבית המשפט להתחשב בראיות שאינן קבילות בהליך אזרחי רגיל. זאת, בין אם פקיד השומה ביסס עליהן את שומתו ובין אם הן תומכות את דיווחי הנישום. על כן, אין זה מפתיע שרשות המסים רואה ב"מקורות גלויים" וזמינים, כדוגמת פרסומים באינטרנט ובעיתונות הכתובה, כלים משמעותיים לאיסוף ראיות לצורך קביעת וביסוס השומה. רשות המסים אוספת בצורה שיטתית מידע פומבי ומעבדת אותו; ברשות אף עוגנו נוהלי עבודה שיטתיים לבדיקת פרסומים פומביים כאמור לצורך איתור מחדלי דיווח והגברת האכיפה.
בפסק הדין שפורסם לאחרונה בעניין מילר (ע"מ 45369-02-17 – כב' השופטת סרוסי), נדונה שאלת מיסוי רווחיו של שחקן פוקר מקצועי. פקיד השומה ביסס את שומתו על פרסומי אינטרנט שבהם נכללו סכומי זכייתו של הנישום במשחקים. מנגד, פקיד השומה התעלם מההוצאות שנדרשו לשם הפקת ההכנסה, על אף שדמי הכניסה שנדרשו לשם השתתפות במשחקים פורטו באותם פרסומים. נוכח האמור בית המשפט התערב בשומה והתיר את ניכויין של עיקר הוצאות ההשתתפות שפורסמו, והעניק משקל ראייתי מסוים למידע שהנישום איתר באינטרנט, לשם הוכחת קיומה של פרקטיקה כללית בענף הפוקר של מימון שחקנים.
פסק הדין עולה בקנה אחד עם המגמה הנוכחית בפסיקה המאפשרת קבלת ראיות שמקורן באינטרנט ובעיתונות. בהקשר זה הפרסומים עשויים להיות כלליים או לגבי הנישום עצמו. לפיכך, יש לקחת בחשבון שפרסומים שונים – לרבות, למשל ב-Facebook או ב-LinkdIn, עשויים לשמש ראייה בהליכי מס, דבר שעשוי לשמש הן את רשות המסים והן את הנישומים.
צוות הכותבים של בלוג ליטיגציית המס: השותפים דניאל פסרמן (רו"ח), ראש תחום מיסים במשרדנו, ושלמה אביעד זידר ועו"ד דליה קרצברון (רו"ח).
אין באמור לעיל כדי להחליף ייעוץ משפטי מלא וספציפי.
הדברים האמורים נכונים למועד פרסומם.
