יש הסבורים שיש מן המשותף לחומוסיה ולמשרד פקיד השומה; שכן ביקור בכל אחד מהם עלול להשרות על המתארח "הרגשת כבדות" שתלווה אותו לזמן מה. ומה קורה לאחר ביקור של פקיד השומה בחומוסיה? זה עלול לעיתים להסתיים בצורה חמורה אף יותר – בבית המשפט. כך ממש התרחש לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"מ 13219-01-18).
בחומוסיה של סאמר במזרח ירושלים לא נוהלו פנקסים כדין. משכך, ובהסתמך על חוות דעת כלכלית, נערכה לנישום שומה לפי מיטב השפיטה. במסגרת חוות הדעת נקבע כי בכל מנת חומוס מהווים החומוס והטחינה רק 50% מהמנה, בעוד חציה האחר הוא – מים! וכאילו להכעיס קבע הכלכלן מטעם פקיד השומה כי היחס בין חומוס וטחינה בשנת 2013 הוא 48% ובשנת 2014 הוא 35%.
הייתכן כדבר הזה?! נזעק הנישום. אני משתמש בקושי ב-15% של מים בכל מנה; ולאורך כל השנים אני מכין את החומוס בדיוק לפי אותו מתכון מסורתי, ובאותו היחס (הסודי) שבין החומוס לטחינה. מלאכת הכנת החומוס היא אומנות, אבל גם מדע, ומרכיביה של מנה ב-2013 הם אותם המרכיבים ובאותו היחס בדיוק גם ב-2014.
מי שנחלצו לעזרתו של החומוסאי הירושלמי, היו לא אחרים מאשר סעיד מהחומוס המיתולוגי בעכו ואיציק דהן החומוסולוג המוסמך. כבר כתבנו בעבר על השימוש בקטעי עיתונות בהם נעזר פקיד השומה לצורך עריכת השומה, והפעם דווקא הנישום עשה בהם שימוש. בחקירת המומחה הכלכלי, נופף ב"כ הנישום בכתבה שפורסמה בוואלה: "סודות הגרעין – כך תכינו את החומוס המושלם" (5.1.2013), והטיח בו כי לשיטת המומחים: "המינון הנכון בין הטחינה לחומוס הוא חלק גדול מהעסק. סעיד שם 30 אחוז טחינה, דהן טוען שהמינון האופטימלי הוא 50 אחוז חומוס, 25-35 אחוז טחינה, והשאר – מים ולימון". אתה מטעה את ביהמ"ש השיב המומחה, גרגרי החומוס סופחים את המים כבר בתהליך ההשרייה, עוד הרבה לפני יצירת העיסה, שגם לה מוסיפים מים.
בית המשפט שנאלץ להפוך למבקר חומוסיות הזכיר כי "כאשר נבחנת שומה לפי מיטב השפיטה, מקום בו ספרי המערער נפסלו, אין די באמירות כלליות ובעדויות בע"פ כדי להרים את הנטל המוטל על המערער, אלא נדרש ממנו להציג ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיו"; ובכל זאת לאחר ששקל את המכלול "לרבות טענות המערער שלא נמצא להן הסבר" קבע כי יש לתקן את השומה על דרך של שינוי אחוז החומר.
יידע פקיד השומה כי שומה, ממש כמו חומוס, עושים באהבה או לא עושים בכלל…
אין באמור לעיל כדי להחליף ייעוץ משפטי מלא וספציפי.
הדברים האמורים נכונים למועד פרסומם.
