פעם אחר פעם, בשני פסקי דין שפורסמו לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי, מפי כבוד השופט קירש (ע"מ 1742-09-13 חכ"ל בניה ופיקוח וע"מ 38832-03-15 אורון אחזקות), זקף בית המשפט לחובת הנישום את העובדה שעל אף שבמועד שביצע את הפעולות שבמחלוקת, שרר חוסר ודאות לגבי השלכות המס שיחולו על הפעולה בה נקט (רכישה עצמית של אג"ח וחלוקת דיבידנד מתוך רווחי שערוך), הנישום לא פנה מראש לרשות המסים כדי לברר את עמדתה בסוגיות אלו. עם כל הכבוד, נדמה שמסקנה זו אין לה עיגון בדין והשלכותיה עשויות להיות שליליות.
ראשית, כידוע, לעיתים "בזמן אמת" רשות המסים אינה מחזיקה במשנה סדורה ועקבית. בנוסף, גם לאחר שהרשות מאמצת עמדה בסוגיית מס מסוימת, עמדה זו אינה שקולה לציווי המחוקק ואינה מחייבת. על כן, גם אם ניתן לזקוף לזכותו של נישום פניה מקדמית לקבלת החלטת מיסוי (עליה הוא רשאי להסתמך), הרי שלא ניתן לזקוף לחובתו העדר פניה שכזו.
שנית, בראיית הנישום, פנייה לקבלת החלטת מיסוי עשויה להביא להשלכות שליליות (וביתר שאת מקום בו קיימת אי ודאות לגבי העניין הנדון): פנייה לקבלת החלטת מיסוי כרוכה בהשקעת משאבים ובעלויות לא מבוטלות; משך הטיפול בבקשה עשוי להמשך זמן רב, כך שלרוב לא יעמוד בקצב של עולם העסקים; עמידה בתנאים המקדימים שמציבה הרשות לטיפול בבקשה, הכוללים בין היתר: המצאת הערכות וחוות דעת שהוכנו לגבי נושא הפניה, וגילוי מידע רגיש על פעולות עתידיות (ראו: חוזר 16/2018). זאת ועוד, הגעה להסדר מס מוסכם אינה מסכלת בהכרח מחלוקת עתידית עם רשות המסים באותו עניין, מה גם שקיים סיכון שעל אף מאמצי הנישום ההליך ייכשל ותינתן לו החלטת מיסוי שלא בהסכם.
אין לנו אלא להצטרף דווקא להבהרת בית המשפט הנכבד בעניין אורון: "עם כל הכבוד למנהל רשות המסים, הרי בתי המשפט מוקפדים על פרשנות דברי החקיקה". האפשרות לפנות להחלטת מיסוי נועדה לשרת את ציבור הנישומים, אך אין להפוך אותה להכרח, בטרם יביא הנישום את פרשנותו לחוק לבחינת בית המשפט.
צוות הכותבים של בלוג ליטיגציית המס: השותפים דניאל פסרמן (רו"ח), ראש תחום מיסים במשרדנו, ושלמה אביעד זידר ועו"ד דליה קרצברון (רו"ח).
אין באמור לעיל כדי להחליף ייעוץ משפטי מלא וספציפי.
הדברים האמורים נכונים למועד פרסומם.
