בפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין מובייל מקס (ע"מ 17039-09-17, כב' השופט קירש), דן בית המשפט בזכותו של נישום לערער על החלטת מנהל מע"מ שלא לאשר ארכה להגשת השגה.
באותה הפרשה הנישומה איחרה בהגשת השגה למע"מ, וכחודש לאחר המועד האחרון להגשת ההשגה פנתה למע"מ בבקשת ארכה. מנהל מע"מ דחה את בקשתה, והנישומה ערערה על החלטת הדחייה לבית המשפט המחוזי. מנהל מע"מ טען כי בקשת הארכה הוגשה באיחור רב וללא הצדקה; והוסיף, שהחלטה כזו – בדבר ארכה (להבדיל מהחלטה בהשגה לגופה) – אינה ניתנת לערעור. על כן ביקש מנהל מע"מ מבית המשפט לסלק את הערעור על הסף.
בית המשפט קיבל אמנם את בקשת הסילוק בשל האיחור מצד הנישומה, אך קבע כי "לא יעלה על הדעת" שהחלטה לדחיית בקשת ארכה לא תהא כפופה לביקורת שיפוטית. עוד הדגיש כב' השופט קירש שפניה לבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור לענייני מס היא ה"אכסניה הטבעית" לבירור מחלוקת שכזו.
זאת ועוד, מפסק הדין עולה שבראיית בית המשפט בנסיבות שבהן נישום מבקש לחלוק על החלטת מנהל מע"מ לדחות את בקשתו להארכת המועד להגשת השגה, עליו לפנות לבית המשפט בסמוך לאחר שקיבל את הודעת הדחייה, ולכל הפחות בסמוך למועד שבו התקיים הדיון בעניין האיחור.
צוות הכתבים של בלוג ליטיגציית המס: השותפים דניאל פסרמן (רו"ח), ראש תחום מיסים במשרדנו, ושלמה אביעד זידר ועו"ד דליה קרצברון (רו"ח).
אין באמור לעיל כדי להחליף ייעוץ משפטי מלא וספציפי.
הדברים האמורים נכונים למועד פרסומם.
