G- CAPITAL- עדכונים מעולם שוק ההון - גורניצקי ושות' – 20 במרץ 2017

שלום רב,


בסקירה זו אנו מבקשים להביא בפניכם שני פסקי דין של בית המשפט העליון בעניין חובת הדיווח, אשר ניתנו על ידי כב' השופטת א' חיות.


פסק דין רועי ברנדיס נ' בבילון בע"מ
תמצית מנהלים


חובת הדיווח תקום לתאגיד כאשר לגורמים המפורטים בתקנה 30 לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומידיים), תש"ל-1970 (יו"ר הדירקטוריון, המנכ"ל, מנהל העסקים הראשי, נושא המשרה הבכיר ביותר בתחום הכספים, מזכיר החברה או ממלא תפקיד כאמור אף אם תואר משרתו שונה) קיימת ידיעה בפועל על התרחשות אירוע, לרבות "עצימת עיניים" (אי ידיעה שאיננה בתום לב) - אך לא רשלנות.


ביום 15.3.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, שדן בשאלה מהי הידיעה הנדרשת לשם הקמת חובת דיווח לפי תקנה 36 לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומידיים), התש"ל-1970 ("תקנות הדיווח"). עניינו של פסק הדין בדיווח מיידי שפרסמה חברת בבילון בע"מ בחודש אפריל 2013 בדבר חתימת הסכם עם חברת יאהו, וכן בדיווח מיידי שפורסם כחצי שנה לאחר מכן בדבר מכתב ששלחה לה יאהו אשר בו נטען כי בבילון מפרה את ההסכם.


המערער (התובע בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי) רכש מניות בבילון בחודש מאי 2013 וטען, בין היתר, כי במסגרת ההסכם עם יאהו קיבלה בבילון על עצמה התחייבויות בעניינים שונים, וידעה על הפרתן. אולם, במסגרת הדיווח על ההתקשרות בהסכם עם יאהו, וכן בדיווחים עוקבים נוספים שפורסמו על ידה (כגון דוח משלים שפרסמה בבילון על ההסכם, או במסגרת הדוח התקופתי), הסתירה בבילון את המידע השלילי ולא גילתה כי היא אינה מצייתת למדיניות יאהו. לעמדת המערער, במועד כריתת ההסכם עם יאהו היה על בבילון לדווח כי היא אינה מצייתת למדיניות יאהו וכי הדיווח החלקי על המידע הפוזיטיבי (ההתקשרות בהסכם) לצד הסתרת המידע השלילי (הפרת ההסכם), מהווה הטעייה של המשקיעים. המערער טען כי בבילון הפרה את חובת הגילוי והדיווח בהקשר זה וכי הדירקטורים ידעו או היה עליהם לדעת על ההפרות שתוארו במכתב יאהו, וזאת נוכח הפרות קודמות של הסכם עם גוגל (לקוח אחר של בבילון), וכי גילוי ההפרות הביא להפחתת ההשקעה של בבילון בגיוס משתמשים חדשים וכפועל יוצא מכך לצניחה בהכנסות החברה.


פסיקת בית המשפט המחוזי
במסגרת הליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי נקבע כי מהותיות מידע החייב בדיווח מיידי לפי תקנה 36 לתקנות הדיווח תיקבע על פי "מבחן התוחלת", המבוסס על שקלול ההסתברות לכך שהאירוע נושא המידע אכן יקרה בעתיד והשפעתו הצפויה על החברה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת התובע כי היה על בבילון לדווח על כך שהיא לא מצייתת למדיניות יאהו וקבע כי הטלת חובת דיווח היא בעייתית במיוחד כאשר מטילים על חברה לדווח על הפרת הסכם על ידה, וזאת משום שהדבר עלול לחייבה "'לעורר דובים מרבצם' ולהודות באופן שגלוי בפני הצד השני להסכם כי החברה מפרה אותו, ולכן, כך נקבע, ככלל כאשר החברה סבורה כי היא אינה מפרה את ההסכם, לא קמה לה חובת גילוי". בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי חובת הדיווח חלה על תאגיד רק כאשר נושאי המשרה המפורטים בתקנה 30 לתקנות הדיווח ידעו בפועל את העובדות הרלבנטיות, וכי לא קיימת חובת גילוי אודות מידע שלא היה ידוע להם, אף אם ניתן לקבוע שהחברה יכלה לגלותו לו היתה משקיעה בכך מאמצים סבירים.


חובת הדיווח
במסגרת הערעור, סקר בית המשפט העליון הן את חובת הגילוי בשוק "הראשוני", בו מגייסות חברות הון מהציבור באמצעות הנפקת ניירות ערך, והן בשוק ה"משני", בו מחויב התאגיד בדיווחים תקופתיים ומידיים לציבור המשקיעים, וכן את המטרות שנועדה לשרת. בנוסף, בחן בית המשפט את "תקנת הסל", קרי תקנה 36 לתקנות הדיווח, שעקרון היסוד העומד בבסיסה הוא מהותיות המידע הטעון גילוי. בית המשפט העליון בחן את מבחני העזר השונים שנקבעו בארה"ב על מנת להקל על בחינת השאלה מהו מידע מהותי החב בדיווח ושאליהם אף התייחסה הפסיקה בישראל - מבחן "ההסכמה העקרונית" שלפיו ייחשב מידע על משא ומתן בדבר עסקה עתידית כמידע מהותי כאשר תתגבש הסכמה עקרונית בין הצדדים על מתווה הביצוע של העסקה ועל המחיר שישולם בה, וכן "מבחן התוחלת" שלפיו נקבעת מהותיות המידע בדבר אירוע עתידי על פי שקלול ההסתברות להתממשותו של אותו אירוע עם עוצמתו הצפויה של האירוע ובחינת התוצאה המתקבלת מהשקלול, לעומת סף המהותיות שנקבע לאותו תאגיד.


הידיעה הנדרשת לשם הקמת חובת דיווח לפי תקנה 36 לתקנות הדיווח - ידיעה בפועל או עצימת עיניים


ביחס לשאלה מתי מוחזק התאגיד כמפר את חובת הדיווח המיידי, טען המערער כי משטר האחריות לגבי פרסום דוחות מיידים הוא מסוג רשלנות, כך שהתאגיד מוחזק כמי שהפר את חובת הדיווח אם יכול היה וצריך היה לדעת על המידע הטעון דיווח ולא דיווח עליו בדוח מיידי. עמדת רשות ניירות ערך שהוצגה על ידי היועץ המשפטי לממשלה היתה כי ככל הנוגע לדיווחים מיידים בשוק המשני, משטר האחריות הוא ידיעה בפועל או עצימת עיניים ולא של רשלנות; זאת במובחן מהפרת חובת הגילוי לגבי דוח תקופתי (רבעוני או שנתי), שבמקרה זה מבוססת על משטר אחריות של רשלנות. על כן, יש לבחון לגבי דיווחים אלה האם הגורמים הרלבנטיים בתאגיד לא ידעו על ההפרה, לא היה עליהם לדעת עליה ולא היה באפשרותם לדעת עליה.
בית המשפט העליון דחה את טענת המערער להחלת משטר אחריות של רשלנות, ואימץ את עמדת רשות ניירות ערך בכל הנוגע לדיווחים מיידיים בשוק המשני, לפיה גם "עצימת עיניים" ולא רק ידיעה בפועל (כקביעת בית המשפט המחוזי) תקים חובת דיווח מיידי.


בית המשפט העליון הבהיר כי נוכח התכליות שאותן מיועדת חובת הדיווח המיידי להגשים (הגנה על המשקיעים, שמירה על יעילות שוק ההון והממשל התאגידי והצורך למנוע התנהגות מניפולטיבית של נושאי המשרה בתאגיד), מן הראוי לאמץ גם לעניין ידיעת התאגיד המקימה חובת דיווח מיידי את הפירוש לפיו ידיעה משמעה גם "עצימת עינים" של מי מנושאי המשרה. לעמדת בית המשפט העליון, תוצאה אחרת חוטאת לתכלית של הדיווח המיידי ויש בה כדי לפגוע במהימנות הדיווחים "משום שהיא משלימה עם העדר פעולה לבירור עובדות מהותיות על מנת לחמוק מגילוי, גם במצבים שבהם העדר הפעולה מתאפיינת בעצימת עיניים ואטימת אזניים בשל החשש לדעת".


בית המשפט העליון דחה את הטענה כי סטנדרט האחריות שיש להחיל על דיווחים מידיים בשוק המשני הוא של רשלנות (היינו כי אף שהתאגיד לא ידע בפועל הוא "יכול היה וצריך היה לדעת"), וזאת לאור הבדלי הנוסח בין פרק ב' לתקנות הדיווח הנודעות לדוחות תקופתיים, הקובע מפורשות סטנדרט של רשלנות, לעומת נוסח תקנה 30 הנוגע לדיווח מיידי; ולאור כך שמבחינת תכלית תקנה 30 לא הייתה כוונה להרחיב את חובת הדיווח באופן זה, בהינתן שהמועדים שנקצבו לפרסום הם קצרים מאוד, וכי אין תבניות מובנות לדיווח (בניגוד לדוחות תקופתיים למשל).


[לקישור לפסק הדין לחץ כאן]


פסק דין טי.אר.די אינסטרום בע"מ נ' זאב זאבי
תמצית מנהלים
שינוי קיצוני במדיניות ההשקעות של החברה לעומת מה שפורט בתשקיף הוא ללא ספק אירוע חריג אשר יש לו, או עשויה להיות לו, השפעה מהותית על התאגיד, ויש בשינוי כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך של התאגיד, חייב לפיכך בדיווח.
ביום 8.2.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, שדן בשאלת חובת הגילוי לאירוע חריג. עניינו של פסק הדין בחברת אינסטרום אשר ביצעה הנפקת אג"ח לציבור על פי תשקיף, במסגרתו צוין על ידה כי היא תשתמש בכספים שתגייס בהנפקה במהלך העסקים הרגיל, ותשקיע אותם באופן סולידי ובתחומי פעילותה. בניגוד לאמור בתשקיף, ביצעה אנסטרום השקעות במכשירים פיננסיים ספקולטיביים אשר הניבו לה הפסדים. אינסטרום לא דיווחה בדיווח מיידי על חריגה ממדיניות ההשקעה שפורטה במסגרת התשקיף, ופרסמה דיווח בנושא רק לאחר חקירה של רשות ניירות ערך. בעקבות דיווח זה צנח ערך אגרות החוב שלה בכ-50%.
בנסיבות אלה הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בין היתר, נגד החברה, בעלי המניות הגדולים בחברה אשר כיהנו כנושאי משרה בחברה, דירקטור חיצוני בחברה וכן כנגד רואי החשבון של החברה. בבקשה נטען כי על הנתבעים לפצות את מחזיקי האג"ח בגין ההפסדים שנגרמו להם.


פסיקת בית המשפט המחוזי


בית המשפט המחוזי קבע כי אגרות החוב הן חוזה בין החברה לבין מחזיקי האג"ח אשר תנאיו פורטו בתשקיף, וכי חוזה זה הופר לכאורה על ידי אינסטרום, שכן בניגוד לאמור בתשקיף, הכספים שגויסו ממחזיקי האג"ח הושקעו בהשקעות ספוקלטיביות בלא שניתנו לכך האישורים הנדרשים. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה לנהל תובענה ייצוגית בכל הקשור לעילות לפי דיני ניירות ערך, ובכלל כך הפרה של חובות הדיווח. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שהנתבעים הפרו לכאורה את חובות הגילוי והדיווח הקבועות בחוק ניירות ערך ובתקנות מכוחו, לא הוכח קשר סיבתי בין ההפרות לבין נזקיהם הנטענים של מחזיקי אגרות החוב.


חובות הדיווח
על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אשר סקר את חובות הגילוי לפי דיני ניירות ערך וקבע כי שינוי כה קיצוני במדיניות ההשקעות של החברה לעומת מה שפורט בתשקיף הוא ללא ספק אירוע חריג אשר יש לו או עשויה להיות לו השפעה מהותית על התאגיד, וכן יש בשינוי כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך של התאגיד. לפיכך, החברה הייתה חייבת להגיש דיווח מיידי על חריגתה ממדיניות ההשקעות כפי שהוצגה בתשקיף כבר בעת שנפלה ההחלטה על שינוי המדיניות והוחל ביישומה.
לאור הפרת חובת הדיווח והגילוי, קמה למחזיק בניירות ערך של תאגיד עילת תביעה כלפי התאגיד וכלפי נושאי משרה בשל הפרות חובות הגילוי והדיווח המוטלות עליהם בחוק ובתקנות.


לעניין הקשר הסיבתי בין הפרת חובות הדיווח ובין נזקי המשקיעים, בית המשפט העליון קבע כי קיים יותר מתרחיש סביר אחד לפיו גילוי נאות בנוגע לשינוי במדיניות ההשקעות של החברה, אילו ניתן במועד הנדרש, היה מונע או מצמצם את הנזקים שנגרמו למחזיקי אגרות החוב, ודי בכך כדי לבסס אפשרות סבירה כי ישנו קשר סיבתי בין היעדר דיווח נאות בנוגע להחלטה להשקיע את כספי ההנפקה במכשירים פיננסיים ספקולטיביים, לבין נזקיהם הנטענים של מחזיקי האג"ח. בהקשר זה יצוין כי רשות ניירות ערך, אשר התייצבה בהליך בבית המשפט העליון (מכוח סעיף 35טו(ב) לחוק ניירות ערך, המסמיך את ראש הרשות להשמיע את דברו בהליך אזרחי שיש בו עניין לציבור המחזיקים בתעודות התחייבות), טענה להתקיימות קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק, שכן אילו ניתן גילוי כדין, הייתה הנאמנת של אגרות החוב יכולה לפעול על מנת למנוע את פעילות ההשקעות האסורה שהזיקה למחזיקי אגרות החוב. כמו כן, דיווח כדין היה עשוי לגרום לרשות ניירות ערך להתערב בעניין עוד קודם לכן באופן שהיה מרתיע מהשקעה בניגוד לתשקיף בטרם התגבש הנזק.

 

יצוין כי בית המשפט העליון לא קיבל את הטענה לפיה מחזיקי אגרות החוב זכאים אך ורק לפירעון ההלוואה שהעמידו לטובת החברה, ואינם רשאים לתבוע פיצוי בגין ירידה בערך אגרות החוב שברשותם. לגישתו, מחזיקי ניירות ערך זכאים לפיצוי בגין ירידת שווי של ניירות הערך שבבעלותם אם ירידה זו נגרמה כתוצאה מהפרות חוק של הנתבע.

 

בית המשפט העליון קבע כי יש לאפשר ניהול תובענה ייצוגית נגד החברה ומייסדיה, שהפרו את חובות הדיווח בעילות הנטענות לפי דיני ניירות ערך ולפי הדין האזרחי הכללי. באשר לרואי החשבון של החברה, הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שיידון בשאלה האם ניתן לייחס להם הפרה של חובות הדיווח על פי דיני ניירות ערך או על פי הדין האזרחי הכללי. באשר לדירקטור חיצוני בחברה, נקבע כי אין מקום להתיר את ניהול התובענה הייצוגית כנגדו, וזאת משום שלא ידע ולא יכול היה לדעת כי כספי ההנפקה מושקעים במכשירים פיננסיים ספקולטיביים (וזאת חרף הפגמים שנפלו בהתנהלותו).


[לקישור לפסק הדין לחץ כאן]

 
מערכת G-Capital Markets
 

המידע הכלול במסמך זה הינו מידע כללי ותמציתי בלבד, אינו מחליף את הצורך בעיון מלא ומעמיק בנוסח המלא של ההחלטה/הפרסום/הוראת החוק הרלוונטיים, הוא אינו מהווה חוות דעת משפטית או יעוץ משפטי ואין להסתמך עליו.
להרשמה לרשימת התפוצה נא לפנות למערכת G-Capital Market בכתובות המייל הרשומות לעיל.